המאמר "Omnicare: Issuer's Belief and Opinions Stated with Care" (עמוד 51), שנכתב על ידי עו"ד ורד שיידמן, דן בפרשה החשובה ביותר שניתנה בבית המשפט העליון בארצות-הברית בשנת 2015, ובחובותיהן החדשות של מנפיקות בעת הבעת דעה או אמונה במסמכי דיווח לציבור. שנת העבודה של הקהילה המשפטית התאגידית העולמית נושאת עימה, בדרך כלל, בשורה חדשה אחת לפחות, שבה מקודמים נושאים תאגידיים, או מגיע הקץ לנוהג פסול אשר מיטיב עם פרט על חשבון ציבור שלם של משקיעים. בשנת 2015, הבשורה הזאת נמסרה על ידי בית המשפט העליון בארצות-הברית, עת נתן את התייחסותו להבעת דעה ואמונה של נושאי משרה בחברה בטופסי רישומה של החברה המבקשת להנפיק את מניותיה לציבור. בעשותו כן, קשר בית המשפט העליון את גורלן של הצהרות מסוג של הבעת עמדה או דעה, עם דיני הגילוי הנאות הנאכפים מכוח עקרונות השקיפות הקבועים בחוקי ניירות הערך. עד לאותה הפרשה, חברה לא נחזתה כמי שמפרה את דיני ניירות הערך, אם דעתה או אמונתה הסתברו מאוחר יותר כלא נכונות. נקודת הנחה זו שינתה את פניה בפרשת Omnicare. המאמר בוחן את אירועי פרשת Omnicare ואת הגדרתה של הצהרה עובדתית והשוואתה להצהרה שהיא בבחינת הבעת עמדה או דעה. כמו כן, במאמר נבחנת משמעותה של הלכת Omnicare אשר מבקשת להטיל חובות חדשות על חברה ביחס להצהרות שהן בבחינת הבעת דעה או אמונה, בתנאים מסוימים, ואף נבחנת השאלה, האם זוהי הלכה מוגבלת (פסק הדין ניתן ביחס להצהרות הנמסרות במסמכי רישום חברה למסחר לפי פרק 11 לחוק ניירות ערך), או שמא עשויות להיות לה גם השלכות על הצהרותיה של חברה ציבורית הנמסרות במסגרות אחרות? במאמר נבחנות מספר בעיות פוטנציאליות ביישום הלכה מחייבת חדשה זו, ואף נבחן, כבחינה ראשונית בלבד, מה הספיקו לעשות הערכאות הנמוכות יותר עם הלכת Omnicare.
