המאמר השלישי בסדרת המאמרים העוסקים בשומרי הסף ובשאלת תפקידם ככלבי שמירה או ככלבי ציד, אשר נכתב על ידי עוה"ד ורד שיידמן וסיגל לב לזרוביץ, "שומרי הסף של החברה בשנת 2016 – כלבי שמירה או כלבי ציד? חלק 3 – הטלת אחריות על יועץ חיצוני החותם, או לחלופין המשפיע על פרסומו של פרט מטעה בדיווחי התאגיד – ספקטרום של גישות גלובליות שונות", מבקש לבחון באופן נקודתי וממוקד יותר שתי גישות משפט שונות באשר לאחריותם של היועצים החיצוניים של החברה הציבורית המעורבים בעריכת מסמכי הדיווח לציבור – החל ממסמכי רישומה כחברה ציבורית, המשך בעריכת התשקיף ובפרסומם של דיווחים תקופתיים שהינם בבחינת חובה חוקית של חברה מדווחת, וכלה בדיווחים שוטפים בקרות אירוע מהותי בחברה המדווחת שיש לגלותו על פי דין. הדיון במאמר זה הוקדש לאחריותם של היועצים החיצוניים למסמכים שעליהם הם חותמים, אולם יתרה מזאת – לאחריותם של היועצים החיצוניים, אם בכלל, לעצם השתתפותם בניסוח מסמכי הדיווח של החברה הציבורית, ובאלו תנאים. שאלת אחריותם של יועצים חיצוניים למסמכים שעליהם הם חותמים, ובפרט אחריותם לניסוח מסמכיה של חברה מדווחת באותן מערכות המשפט המכירות באפשרות להטיל חבות ואחריות בגין זאת, היא במידה רבה שאלה של מדיניות רצויה, ומכאן גם המורכבות והעדינות הנדרשות בעת ניהולו של דיון זה. הטלת אחריות על המנסח, קשורה להכרה, כי לעולם לא מדובר בפעולה שתחילתה וסיומה בניסוח גרידא, וכוחו של המנסח אינו מסתכם בעצם פעולת הניסוח, בדיוק כשם שאחריותו החוקית של היועץ החיצוני הנובעת מהפרט המטעה ששולב במסמך שפורסם, אינה מתקיימת רק מעצם חתימתו על המסמך. המאמר מנסה לעקוב אחר שתי שיטות משפט שונות המחזיקות בגישות הפוכות: האחת – מכירה באפשרות החוקית להטיל אחריות גם על מי שהשפיע על הדיווח או על הפרסום, אך לא חתם עליו; והשנייה – מגבילה ותוחמת את אחריותו של הגורם החיצוני אך ורק לחוות דעת שעליהן חתם ושפורסמו בכפוף לאישורו המוקדם.
